הורים וילדים

​

הרקע להגעתו של יילד לעולם

יחסי הורים וילדים הינם יחסים הנבנים בין הגורמים והאילוצים השונים שאנו עוברים במהלך חיינו. בשלות נפשית: האם ההחלטה להביא את הילד לעולם הייתה  מלווה במוכנות נפשית? האם ההורים בשלים להביא ילד להיות אחראים לו עד יום מותם לדאוג לכל מחסור רגשי ופיסי? ההחלטה: האם התקיימה החלטה להביא את הילד מתוך בחירה? האם התקיימו תנאים נאותים להביא את הילד לעולם? התנהלות הריונית: היחס להיריון, לעובר שבתוכה תנאי ההיריון. לידה: תנאי הלידה, תנאי הגידול, התא המשפחתי: מקומך במשפחה, אישיויות, ערכים עליהם גדלת, הבנות הדדיות. 

האם הבאתו של ילד לעולם הייתה מתחשבת בגיל האם? האם נכון להביא ילד לעולם כאשר אם ואב עצמם עדיין ילדים? האם נכון להביא ילד לעולם בגיל צעיר מבלי לחוות את החיים, לבחון את הטוב והרע שבהם ולהיווכח בעצמך מה נכון לך ומה לא? לנסות להתמודד מול עולם גדול ושופע אפשרויות. האם מוכנות נפשית של אם כרוכה רק בגיל הכרונולוגי? או שגיל הוא רק מספר? הורות דורשת אחריות כבדה מאד, נושאת בחובה חובה גדולה, לגידולם של ילדים לאורך כל החיים מצב בלתי הפיך. הורות גם דורשת נכונות עצומה למילוי הולם וראוי לכל מחסור רגשי ופיסי של ילד. למעשה מחוייבות בלתי ניתנת לשחרור.

​

ההחלטה

להביא ילד נעשתה מתוך בחירה חד צדדית? או שהינה החלטה משותפת? שכן הנטל בגידולו של ילד כרוך בהקרבה מאד גדולה עד כדי בלי אפשרית (היא אפשרית אך מאד קשה) לגדל לבד. אי לכך דרושים תנאים מאד ברורים לאופן גידולו: תנאים כלכליים סבירים, תנאים בריאותיים סבירים, נדרשת סביבה תומכת של בני משפחה כמו הורים אחים אחיות גיסים גיסות למעשה מי שיתמוך וייתן יד להתפתחות בריאה הן בהיבט הנפשי והן בהיבט הפיזי.

​

התנהלות הריונית

לאחר שכבר יש קליטה והאם בהיריון, גם יחסה להיריון מאד משפיע על העובר. אם ההחלטה נעשתה מתוך בחירה הרי שקל נעים ושמח לדאוג ולאהוב את העובר הגדל בתוכה. אך, אם נעשתה קליטה שהייתה בניגוד לרצונה ואין היא מעוניינת בעובר הזר שבתוכה האם תחוש מנוכרת, כועסת, ממורמרת ומאוכזבת מההיריון לא תאהב את עצמה, את השינויים שיחולו בה ואת העובר שנמצא בתוכה. ואולי בתחילת הדרך תנסה לאבד אותו ואם לא הצליחה אולי תחוש כי הבאתו לעולם הוא נטל כבד מבחינה רגשית ומעשית ותחוש צער גדול על הבאתו לעולם.

​

לידה

משתנה מאישה לאישה ומהיריון להיריון. אין כללים אחדים לביצועה של לידה. בכל לידה מתרחש אירוע אחר, בתנאים שונים, בלוויית אנשי מקצוע אחרים אולי סבלניים יותר או פחות. בחדר לידה סואן ורועש. אולי בחדר לידה דומם. בחושך באור. במים.  באופן טבעי, בניתוח קיסרי. כל לידה ואופן ההתמודדות שלה ושל האם. האפשרויות לתנאים בהם הילד יצא לאוויר העולם רבות ומגוונות חלקם משפיעים על הסתגלותו של הוולד לעולם אליו הגיע.

​

לידה משנה הגדרות

ילד ראשון שנולד לזוג הורים זוכה לשנות הגדרות ותארים של החברים במערכת. היולדת מוגדרת כאמא ובן זוגה מוגדר אבא. הורים של הורים מתהדרים בתואר סבא וסבתא. אחים מתפארים כדודים. למעשה כל המערך המשפחתי משתנה ולעיתים עובר טלטלה, לא רק בהגדרות אלא גם בתפקידים. השינוי הינו תהליך שיוצר מעט בלבול ומפר את הקיים. בחלוף הזמן כאשר כל אחד מחברי המערכת מתמקם במשבצת החדשה שלו, נוצר איזון מחודש למבנה החדש.

לידה היא מפגש ראשון בין האם והתינוק. לידה מאפשרת פתח רחב לאם ולתינוק להכיר האחת את השני טוב יותר ובאופן מעמיק. כאשר כל אחד מהם (הן האם והן התינוק) מגיח לעולם עם גרעין אישיות משלו ושניהם יחד צריכים להתאים את עצמם ולהתעצב כך שאישיותם תתמזג האחת עם השנייה.

​

היכרות

בין אם וילד נבנית החל מרגעי הלידה, לכל אורך החיים. מערכות היחסים בחיים נבנים למן הקשרים האישיים הראשוניים הארכאיים ועד ליום הפרידה. ההיכרות הראשונית, השורשית והמעמיקה חרוטה עמוק בלב, משמשת כר נרחב לקשרים יציבים, ליחסים שזורים מלאי עניין ותוכן משותפים, המציבים אדם בטוח בעצמו, לא רק בתא המשפחתי הפרטי שלו אלא, ביחסי חברה בכלל והיכולת לבנייתם של קשרים אישיים, חברתיים בעתיד.

​

מיקומך 

למיקומך כילד בתא המשפחתי גם יש משמעות, שהרי אם גדלת כילד בכור הרי שלפחות תשעה חודשים היית הגורם המוביל, התפנקת לבדך, זכית לכל תשומת הלב הראויה, קיבלת כמעט כל מה שביקשת, נהנית מתנאי גידול של ילד אחד בודד. אם היית לילד שני נולדת למשפחה קיימת כאשר מראש תשומת הלב נחלקה בינך ואחיך/ אחותך. לא תמיד קיבלת כל מה שביקשת, נאלצת לחלוק את הצעצועים ואת האהבה עם אחיך, מעולם לא היית בודד, תמיד היה לך עם מי לשחק, למי להציק, ועם מי להשתובב .... הרי שתנאי גידולך היו שונים משל אחיך ותנאי גידולם של אחיך שהגיחו לעולם לפניך או אחריך באופן אובייקטיבי שונים לחלוטין מתנאי גידולך.

​

ערכים

ערכים לרב נרכשים. ערכים הינם חוקים חברתיים שחלקם כתובים וחלקם האחר לא כתובים אך הם בעלי עניין לציבור הרחב, עם מטרות על ובעלי משמעות עמוקה לטווח הקצר והארוך. אנו כחברה מתחנכים על פיהם, הללו מועברים אלינו בדרכים שונות. ראשיתם, מועברים אלינו על ידי ההורים. הורים מעבירים לילדיהם ערכים חשובים ובעלי משמעות להם וחשוב להם שילדיהם אכן יספגו את אותם ערכים חשובים. ישנה ציפייה שיתקיים היזון הדדי בין הגורמים. ישנם ערכים שחל עליהם איסור חמור מבית, ישנם ערכים בעלי משמעות שחובה לנהוג על פיהם, כי כך חונכו. ישנם גם ערכים אותם אנו מגלים, מנסים, חווים, קוראים, לומדים, חלקם מעמיקים ומגלים עניין יסודי יותר.

ערכים מאפשרים קיומם של יחסים בריאים במשפחה ובכלל, יחסי הדדיות ובעלי משמעות. בונים משהו משותף נכון לבני המשפחה ואכפתי למשפחה ולסביבה. בעזרתם של ערכים קל יותר לבנות מערכות יחסים יציבות יותר חזקות ואיתנות, הללו יהוו בסיס מוצק ומשמעותי, בעלי מכנה משותף רחב ועניין, שנכון יהיה להרבה אנשים קל יותר להוציאו לפועל. אם כן, תרומתם של ערכים: ערכים מעצבים אדם, ערכים מעצבים משפחה וערכים מעצבים חברה טובה.

​

הבנות הדדיות

כאשר מתקיימות מקלות עלינו לקבל את האחר. קל ופשוט יותר אם מתקיימת הבנה בנושא המדובר, לא דורש מאיתנו מאמץ כלשהו, יש שקט נפשי. לעומת זאת, כאשר מתקיימת אי הבנה נדרש מאיתנו להשקיע מאמץ רב יותר בהסברים ראויים שיציגו את השקפתנו נכונה, במצב של אי הבנה, אנו נגררים לסערת רגשות והתפרצויות חסרות פרופורציות. לעיתים מהווים גורם למתיחות מיותרת שמערערת את היחסים. פתרון נכון למתיחות יגיע לידי הבנה בעזרת שיח נאה ומכבד המתאפיין ברצון טוב ובמאמץ משותף של הגורמים המשתתפים לשפר ולהיטיב את המצב.

​

אין כמוך!

מי שאתה, גרעין אישיותך שונה מכל אחד אחר. הינך יחיד/ה ומיוחד/ת! אין כמוך! עקרונות חייך אלו שחשובים לך, שונים מעקרונות חייו של האחר. תשומת הלב שלך לפרטים כאלה ואחרים, שונה לחלוטין מתשומת הלב של האחר לפרטים אלה. איש איש ותחומי העניין המתאימים לו ישמשו אותו להתנהלות הנכונה לו בחייו. ואיש לא יוכל לחלוק על מה נכון לי כאדם ומה נכון לאחר.

​

בתנועה מתמדת של קרבה וריחוק

יחסי הורים וילדים מתאפיינים בקרבה וריחוק לאורך כל החיים. כאשר אנו קטנים אנו תלויים יותר בהורים. אנו מודיעים ומתריעים בדרכינו, בהתאם לגילנו, בפניהם ובאוזניהם של ההורים ולרב הם נענים לדרישותינו. ככל שאנו גדלים אנו עורכים תהליך של פרידה מתלות זו. מגלים יותר עצמאות כלפי עצמנו וכלפי הסביבה, תהליך שאנו עוברים אותו עם עצמנו אל מול הורינו למעשה כל חיינו.

גם כאשר אנו גדולים ובוגרים אנו מנהלים מערכות יחסים הדדיות בהם אנו מגלים צורך לתמיכה מאבא ואמא. ולהיפך, בעת בגרותם נדמה שהורים זקוקים לתמיכה שלנו הילדים בהם. לכל אורך חיינו, הורים וילדים נמצאים בתנועה, למן הלידה עד ליום הפרידה, אנו נמצאים במצב של בחינה מחדש את הנושא המדובר, בוחנים את מיקומנו וכל פעם מנסים לתת הזדמנות נוספת ליחסים המשתרגים זה בזה, החיים בתנועה של קרבה וריחוק.

​

תפקידנו המרכזי כהורים

לספק לילדים חינוך טוב, פורה, מניב ובריא על בסיס קרקע מוצקה ואיתנה. להשתדל להעניק להם שלל חוויות חיוביות שייחרטו בזיכרונם וישמשו אותם כחומר גלם אופטימלי וייצרו תחושות חיוביות של הערכה ודימוי עצמי נאות ובעל ערך, של הכרה ביכולות העצמי שלי, שהכלל ייהנה מהיכולת שלי להעניק מכל החיובי שבי, ממה וממי שאני.

​

וזכרו,

משפחה מטפחת – מנצחת!!!

הורות מטפחת לנצח מנצחת!!!