הורים והורים של הורים
בשעה טובה החלטנו כבני זוג למסד את הקשר. נראה שבני הזוג החליטו שנחמד ונעים להם יחדיו וכל אחד מהם מגיע להחלטה כי נכון להם שחייהם יהיו שזורים זה בזו. מכאן נערכת היכרות בין בן/בת הזוג לבין הוריהם רגע מרגש ומביך הלא תמיד אנו חוששים מהלא נודע.
להכיר את ההורים
ההיכרות שנערכת עם אבאמא מלווה בהתקדמות של מיסוד הקשר, רגע של מבוכה, היכרות עם אנשים זרים לא מוכרים, מבוגרים ממני, הורים של בחור/ה. רגע עטוף במבוכה ועמוס בחששות ..... מי הם? האם יהיו נחמדים לי? איך יקבלו את פניי? האם אני "גוזלת" מהם את בנם/בתם? האם ההיכרות שלי איתם משמעותה בחירה? האם אני בטוח/ה שאני בוחר/ת בו? האם אני רוצה באמת ובתמים שהו/יא י/תהיה אב/ם לילדיי? קשרים חדשים נרקמים ביחסים בין דוריים ובין אנשים לכאורה "זרים".
חתונה
עבר חלף שלב המבוכה התרחשה היכרות מעמיקה מי יותר ומי פחות עם ההורים ובה כל צד מפתח תחושות, רגשות, מתרחשים אירועים ובהם נבחנים האנשים מכל הצדדים. כיצד כל אחד מהצדדים בחרו להתמודד עם האירועים איש איש מנקודת מבט אישית שלו, מהמקום שלו, מכאן מתחילה הביקורת ....
יחסי הורים וילדים
בפני עצמם יכולים להיות מורכבים טובים, אדישים או חמים. כאשר נוסף גורם שלישי בן / בת זוג מצטרף לקשר. לא אחת ההצטרפות מציפה רגשות שפועלים לכל הכיוונים ולעיתים סוחפת אחריה גם גורמים שלא התכוונו שיהיו בתמונה. או אז נכנסים לתוך מערבולת, נגררים ונסחפים לתוך מערכת רגשית, לעיתים יצירתית טובה ומכבדת ולעיתים סוערת וקשה.
ביקורת
ביקורת מציפה רגשות לעיתים מתונות ולעיתים סוערות ובלתי מתחשבות. ביקורת אינה מקור להבנה. ביקורת קשה היא כלי ניגוח אלים, אינו מתפשר ואינו מביא לשלום בית. ביקורת במהותה אינה שלילית אם נאמרת ממקום טוב ורצון אמיתי לשלום אם זו מגיעה מתוך רצון נקי וטהור לשנות באופן מכבד ומלמד ממקום של שימת לב ואכפתיות הרי שזוהי בעלת משמעות חיובית טובה ובונה תא נכון בריא ומכבד.
תחושות
חשוב מאד, לא להיות נוקשים ולעמוד על עקרונות (גם כאשר מי מהצדדים חש בצדקתו). התבצרות איתנה מול עקרונות לא תורמת לתחושה של נוחות וחופש, ההיפך הוא הנכון. התבצרות מוליכה אותנו שולל ואנו מסתגרים בה ומתחילה תחושה של בדידות, מרמור, כעס וזעם שהולכים ומתעצמים מבלי יכולת לאפשר לנו לסגת, לחזור חזרה ולנסות לשנות את פני הדברים. תחושות אלה מלוות את כל המעורבים וכל מפגש משותף מציף בתחושת כאב מי יותר ומי פחות. לשם איש מאיתנו לא מייחל להגיע.
אנו צריכים לצאת מנקודת הנחה כי, לכל אחד מהצדדים אין כוונה להישאר פגוע ונעלב או חלילה לפגוע ולהכאיב. לכולם יש מכנה אחד משותף לחיות בשלום וליהנות ממה ששלו. לכולם עניין אחד משותף ועל כך אין עוררין, כולם רוצים ליהנות ולהיות מאושרים, כל אחד בחלקו, בדרכו ומהתוצרים שבחלקת האלוהים הקטנה שלו.
אפשר אחרת....
כילדים יש הרבה מה ללמוד מהמבוגרים ויש גם לא מעט ללמד את המבוגרים. שינויים צריכים להגיע ממקום של הבנה ואהבה, מהצורך לעשות את הדברים נכון. זמן היא מילת מפתח (שינויים איכותיים נעשים לאורך זמן רב ולנו יש את כל החיים כהזדמנות לעשות אותם) ניסיון חיים זוגיות, קריירה, גידולם של ילדים, בעזרת ובזכות כל אלה ואחרים אנו גדלים, מתבגרים, מתפתחים ומבשילים לניהולם של חיים טובים ואיכותיים שאנו מייצרים לעצמנו.
נכונות הדדית מצד ההורים ומצדם של ההורים של ההורים, יכולה לחסוך מכל הגורמים המשתתפים הרבה מאד עוגמת נפש. כאשר תהיה הקשבה והדדיות משותפת לכל בעלי העניין, כל אחד מהצדדים שיגלה נכונות לפשרה, לקרבה ולריחוק יטעם טעמה של אהבה אמיתית, ייהנה במידה רבה מחופש ראוי, ויישאר כמי שעודנו מטפח את צאצאיו (ילדים ונכדים). תמיכה הדדית, במקום ובזמן הנכון ייצרו תחושה של ביטחון, שמחה, אמון ושיתוף הולם בשעת הצורך.
וזיכרו,
משפחה מטפחת –מנצחת!!
הורות ארוכה מתרחבת נעימה ושמחה!